אלסנדרה הזארד היא כותבת של m/m. אם מעולם לא שמעתן עליה, אל תדאגו. קודם כל כי אני עומדת לתקן את זה, שנית – טוב, בואו נגיד שהיא כותבת על נושאים קצת אזוטריים.
כמה מילים על העולם הפנטסטי
unnatural הוא בעצם סוג של ספין-אוף לסדרה אחרת של הזארד (לא צריך להכיר אותה), שמתרחשת באותו עולם. כמו סדרת הרג'נסי של ג'. ל. לאנגלי (שבה כולם מתנהגים כמו אצל ג'יין אוסטין, אבל גייז ובחלל), גם הזארד מחבבת מאוד אנאכרוניזמים – כלומר, היא לוקחת את הקונספט של מלוכה ומעמדות, מציבה אותם ביקום עתידני שמתקיים אי שם הרחק מכדור הארץ ומשחקת עם זה. במקרה הנוכחי, הזארד משתמשת בתמה מוכרת יחסית של נישואי נוחות (marriage of convenience). היידן שייפר, הנסיך לבית המלוכה של פלוגיה, ורויס קלגהורן, סנטור בכיר ברפובליקת קדאר, צריכים להינשא כדי לשמר את מעמדו של הכוכב שלהם כחבר באיחוד הבינכוכבי. הייתם מצפים שתרבות מתקדמת מספיק כדי לקיים מסעות בחלל תוכל לחשוב על פתרונות דיפלומטיים טיפה יותר מתוחכמים מעלילה של רומן רומנטי, אבל למרבה המזל – גם אם הפלוגיאנים והקדארים מתקדמים טכנולוגית, הם כנראה לא מתקדמים ברוחם. אחרת לא היה לנו ספר.
טרופ נוסף שהזארד משתמשת בו הוא a/b/o. מה זה אומר? ביקום שהזארד כותבת עליו, מתחלקים בני האדם גם לשני מינים ביולוגיים בינאריים (גבר ואישה), אבל גם לשלוש קלאסיפיקציות שונות שקשורות יותר במגדר שלהם: אלפא, בטא ואומגה. אני בכוונה אומרת מגדר, כי האפיונים של אלפא, בטא ואומגה הם במידה רבה התגלמות של סטריאוטיפים מגדריים רווחים. זכרי ונקבות אלפא הם חזקים וגדולים פיזית, מגוננים, אגרסיביים וטריטוריאלים, זכרי ונקבות בטא הם אנשים נורמליים כמוני וכמותכן, ואומגות – טוב, אומגה הוא ייצוג סטריאוטיפי של אישה – הם קטנים יותר, חסרי-ישע, תלויים באלפא שלהם, רוצים למצוא חן וכיו"ב.
הטרופ הזה נדד לרומן הרומנטי מפאנפיקשן – שם הוא משמש הרבה פעמים כאמצעי לנתח סיטואציות תלויות-מגדר ולמתוח עליהן בקורת. למשל, אם ברומן רומנטי של גייז הכותבת לא יכולה להתייחס באופן ישיר ומפורש לכלמיני סוגיות שמטרידות נשים כמו מחזור, אפליה בעבודה, סביבת עבודה רעילה, אפליה על רקע מגדרי, הטרדות מיניות וכו', השימוש בדמויות גבריות שנושאות מאפיינים מגדריים נשיים מאפשרות לכותבות מרחב פעולה הרבה יותר רחב כדי לדבר על חוויות שרק נשים עוברות.
מרגע שמקובל עלינו שיש גברים שהם גברים, וגברים שהם ובכן, סוג של נשים, אפשר להתחיל להבין איך עובדת החשיבה של טקסטים כמו unnatural. כי הזארד לא משתמשת בטרופ אז איז, אלא משחקת איתו מעט. הרבה יצירות שואלות, תוך התייחסות ליחסי גברים נשים, מה קורה אם אומגה לא מרגיש נוח עם המגדר או הדינמיקה שלו? לעומת זאת, הזארד עושה משהו קצת אחר: מה אם האלפא לא ממש רוצה להתנהג כמו אלפא? מה אם הוא מרגיש דחפים שלא מאפיינים אלפא או פועל בצורה שחורגת מטווח ההתנהגויות שמצופה ממנו?
לכן unnatural הוא במידה רבה רומן על גבריות ועל הומוסקסואליות כנגזרת של גבריות: מה פירוש להיות גבר? איך גבר צריך להתנהג? ומה קורה כשהגבר הזה לא בהכרח רוצה לשכב עם מי שהוא אמור לשכב או לא נמשך למי שהוא אמור להימשך אליו?
על מה הספר?
אז אחרי שחפרתי לכן – על מה בעצם הספר ולמה כדאי לקרוא אותו? unnatural נפתח בבית המלוכה הפלוגי. המלך הפלוגי, ברנש לא ממש נחמד שלא כ"כ מתייחס יפה אל הבן שלו, מזמן אליו את היידן (גיבור מס' 1) ומודיע לו שעקב המצב הדיפלומטי, היידן יצטרך להינשא בנישואי נוחות לנציג כלשהו של הצד השני. אין מי שיחליף אותו, אבל אם הוא רוצה, היידן יכול לבחור מה יהיה המגדר של בן או בת הזוג שלו.
היידן מתלבט. מצד אחד, הוא לא ממש נמשך לאומגות – בני הזוג הטבעיים של האלפא. מצד שני, זה לא משהו שהוא רוצה לחשוף בפני אבא שלו. מצד שלישי – טוב, הוא יצטרך להיות נשוי לבנאדם הזה, נכון? לפיכך מודיע היידן למלך שהוא יעדיף להתחתן עם בטא. תודה.
באותו זמן, בצד השני של המשוואה (והכוכב, וכולי) – פונה ראש ממשלת קדאר לסנטור הבכיר, הפופולארי והחתיך עד מאוד: רויס קלגהורן (להלן, גיבור מס' 2). התבקשנו לשדך בטא לנסיך הפלוגיאני, מסביר ראש הממשלה. ואתה הרי יודע כמה מעטים זכרי הבטא בפוליטיקה. האם תואיל בטובך?
רויס מהסס. לכאורה, הכל טוב ויפה. הוא יתחתן עם הנסיך, יביא שלום עולמי ויציל את המוניטין של הכוכב שלו. יש רק בעיה אחת: רויס הוא לא בטא. רויס הוא אלפא שהתחמק מהרישום מפני שאמא שלו חששה לשלוח אותו לצבא. נכון, הוא העביר את כל חייו הבוגרים כבטא, אבל בבסיס, הוא עדיין אלפא. ונישואין לאלפא אחר…
כולם יודעים שאלפא ואלפא זה פשוט סידור נוראי. זכרי אלפא הם טריטוריאליים, לא יכולים לסבול נוכחות של זכרי אלפא אחרים, ובאופן כללי, נישואים בין שני אלפות אף פעם לא עובדים! לא רויס (הסנטור) ולא היידן (הנסיך) ששים לנוכח המצב. אבל אחרי עשרות שנות מלחמה בין קדאר לפלוגיה, ותחת איום האיחוד הבינגלקטי, הם נאלצים לעשות פשרה.
איך יסתדרו היידן ורויס? מה יקרה לסוד הכמוס שמסתיר רויס? ומי יחשוף בפני מי את הצוואר?
האם כדאי לקרוא?
כל אלו שאלות הרות גורל שיבואו על פתרונן בטקסט, ועכשיו חפירה – שהיא אולי קצת ספוילר:
a/b/o וגם BDSM יוניברס לפניו (יקום שבו כל אחד הוא דום, סאב או סוויץ'), הם טרופים טובים מאוד לשימוש בקורתי. הם מאפשרים לברור סיטואציות תלויות מגדר בפינצטה, להציב אותן מחוץ להקשר הטבעי שלהן ולשאול האם הן הגיוניות, האם נכון וטבעי שסאב לא יוכל להיות טייס ויזדקק תמיד ליד מכוונת של דום, או מה קורה במצב שבו צורך להזדיין הוא ממש דחף ביולוגי והאם לגיטימי לשכב עם אומגה גם כשהוא כל-כך בהיי ולא מסוגל לתת את הסכמתו למה שקורה לו.
בהקשר הזה, הבעיה הכי גדולה שלי עם יצירות שלא מנצלות את (אוקיי, בואו נודה בזה, הרעיון הממש דבילי שעומד בבסיס שלהן) לצורך מבט בקורתי, זה העובדה שבפועל, הן מעמידות תפיסת עולם מאוד מהותנית. כלומר – הן מניחות איזושהי תפיסה שלפיה המהות, הליבה של נשיות או גבריות (או להיות אלפא, בטא או אומגה) היא בעצם ביולוגית. את נולדת אישה (או אתה נולד אומגה), ומכאן ואילך אין לך יותר לאן לברוח מכל צורות החשיבה וההתנהגות שאופייניות למין שלך (ובהתאמה: היחס שאליו את זוכה כתוצאה מהשתייכות למין הזה). הרי זה הכל ביולוגיה: אז אם אומגות הן עדינות, חסרות ישע ומעדיפות להישאר בבית ולהביא ילדים – טוב, זה לא חס וחלילה תוצר של הבניה חברתית, ולא משנה עד כמה המודעות והזכויות בנושא התקדמו, לפי הסופרת, במאה השנים האחרונות.
אני כן יכולה לקבל טקסט שאומר: מותר לי גם לפעול בהתאם לסט הציפיות הסטריאוטיפי מהמגדר שלי, כי זה מה שאני רוצה. מותר לי להימשך לגברים חזקים, להיות עקרת בית או לשים איפור. אבל ברגע שהרצון הזה מוצג כמשהו שמקודד לתוך הקוד הגנטי שלי כאישה (או של הגיבור כאלפא או אומגה), נהיה לי קצת חום.
אז אם אתן עמידות בפני טקסטים מהותניים, אם אתן חסינות לאנאכרוניזמים ולא אכפת לכן לקרוא יצירה שיוצאת מנקודת הנחה ש-אופס, זה הכל ביולוגיה – unnatural הוא בחירה ממש סבבה. והוא גם לא יקר! 3.99 באמאזון.