הפרטים היבשים
שם הספר: Swept Away
מחברות: Amy Bellows, C. W. Gray
אורך (הדפסה): 176 עמודים
זמין בקינדל אנלימיטד.
עלילת כתב היד
גריפין הוא משנה-צורה המחליף את צורתו לנשר זהוב. כלומר, golden eagle. למרות שבניגוד לרוב הנשרים הזהובים, גריפין התעופף כמעט שנתיים בחיפוש אחר בית (!), גם גריפין, כמו אביו האלפא ואחיו האלפא לפניו, זיהה לבסוף את ביתו העתידי, בעיירה הקטנה Rabbit Hollow.
למרבה הצער, במשך קרוב לשש שנים, גריפין נכשל לאתר את בן זוגו המיועד. למה הביאו אותו האינסטינקטים שלו לעיירת ארנבונים? איך בדיוק הוא אמור למצוא נשר זהוב אחר באזור שכמעט ולא מתגוררים בו טורפים? גריפין כבר כמעט מרים ידיים כשהנה מתחיל הספר, וזה סוף כל סוף קורה. בעת ביקור במכולת, הוא לוכד שמץ מהריח המוכר שמשך אותו לRabbit Hollow וכשעיניו נופלות על ארנבון אומגה הוא יודע: זה בן-זוגו המיועד. אבל… זה ארנבון!
בניגוד לגריפין, טרו רחוק מלהוות דוגמה לבני-מינו. כן, גם הוא ארנבון חרמן. כן, גם הוא עורג לבן-זוג וילדים, אבל משום מה, הריח שלו דוחה ארנבונים אחרים. הסיבה? טרו עקר. וארנבוני אלפא לא נמשכים לאומגות עקרות. כאשר הוא מריח את גריפין במכולת, טרו משתומם. הריח – ריחו של טורף. ועדיין… איך טרו יכול להימשך לריח של טורף?
בינתיים, גריפין מגלה את זהותו של טרו. כאשר מתחוור לו שטרו נדחה על ידי בני-מינו, הוא מתחיל להרשות לעצמו לקוות שאולי… רק אולי, יש לו איזשהו שמץ של סיכוי. למרות שארנבונים נמשכים רק לארנבונים אחרים. גם לוגן, חבר משותף שלו ושל טרו, מעודד אותו לנסות. אולי שום דבר לא יצא מזה, אבל לטרו לפחות מגיע לדעת, לא? אי לכך גריפין מתחיל להשאיר מתנות קטנות בפתח ביתו של טרו. את ההמשך כולן יודעות, ונדמה לי שדי לומר שהוא חמוד.
omega-verse shifter romance שיש בו היגיון פנימי!
אומגה-וורס ובמיוחד יקומים שבהם האומגה-וורס משולב בשינוי-צורה, בדרך כלל לוקים מאוד בחלקת ההיגיון הבריא. לא שמישהו מצפה מהם להפגין יותר מדי מורכבות. כבר קראתי על ארנבון ודרקון, על גיבור שמשנה צורה לקיפוד (ונדמה לי שמתאהב בשועל?) ושיפטר דוב שמתאהב בשיפטר נץ. זה לא סביר, זה לא הגיוני וזה גם לא מאוד משנה.
ב-Swept Away לעומת זאת, ניתן לראות שינוי מרענן. במה זה מתבטא? קודם כל, לעובדה שגריפין משנה צורה לנשר וטרו משנה צורה לארנבון, יש משמעות בטקסט (מעבר ל-טרו ארנבון חרמן ו-גריפין יכול לשנות צורה לציפור ולעוף! וואו!). בכלל, משני צורה ממינים שונים באמת חיים, מתפקדים ומתרועעים זה עם זה, באופן שמרפרר למין הביולוגי המשני שלהם. ארנבוני Rabbit Hollow, שם חיים גריפין וטרו, חיים בשתי קהילות נפרדות: ארנבוני האומגה מנהלים חיי כפר שלווים ומתוקים בהוביטון, ואילו ארנבוני האלפא חיים בנפרד, בגרסת פרטרניטי (אחווה) ארנבית.
זאת ועוד:האופן שבו כל זן מתנהל, ובפרט הצרכים הפיזיולוגיים השונים שלהם, מייצרים אוסף תרבויות נפרדות. נשרים זהובים, למשל, מזדווגים עם אדם אחד, ולנצח. ארנבוני אלפא לעומת זאת מחליפים ארנבוני אומגה כמו גרביים, ובכל פעם שוברים להם את הלב. אצל נשרים זהובים, גם הגברים וגם הנשים (סליחה, האלפות והאומגות) מצופים לגדל את הילדים, להשקיע במערכת היחסים ולהיות נאמנים לבני הזוג. ארנבונים, לעומת זאת, מנהלים קשרים של שנה או שנתיים, כשהאלפות משאירים את האומגות לגדל את הילדים בעצמם.
כל זה נורא נורא חמוד ובעיקר מתבקש.כפי שניתן לראות, וכמו בערך כמו בכל אומגה-וורס, גם כאן מדובר בהגיג על נשיות, גבריות ומה שביניהם. עם זאת, בניגוד לרוב היצירות בתחום, Swept Away מבצע צעד אחד נוסף: עבור יצירי היקום שלו, מגדר (ובהרחבה: זן ביולוגי) איננו קונספט מהותני. האופן שבו אנחנו חיים והתפקידים שאנחנו מתבקשות לבצע (הזהות שלנו כפי שהיא מתכוננת על ידי ביצוע חוזר של תסריטים שגורים), לא חייבת להיות תולדה של היותנו אלפות או אומגות, ארנבים או נשרים זהובים. זה מגניב.
מהסיבה הזו לא הייתי בטוחה אם להתבאס או להתלהב כשבלואוז וגריי החליטו לגעת, לקראת סוף הטקסט, בקונספט של בני-זוג מיועדים (fated mates – אם יש לכן תרגום יותר טוב, זה הזמן לחלוק אותו). מצד אחד, הרעיון של בני זוג שנועדו זה לזה, רומז שבקשר הרומנטי כשלעצמו יש אלמנט מהותני: דווקא X ולא אחר, הוא מי שנועד לי. אז מה אם אני נשר זהוב והוא ארנב? משהו בפיזיולוגיה שלנו, בלשד עצמותינו ממש, קובע שאני לדודי ודודי לי. מצד שני, גם כאן מתגלה Swept Away כיצירה יותר אינטליגנטית מהמצאי הרגיל:
כשגריפין מלין בפני אבא שלו על כך שאצל ארנבונים אין בני-זוג מיועדים, אבא שלו מסביר לו שהארנבונים הם תוצר התרבות והביולוגיה שלהם, וגריפין עצמו גם הוא תוצר התרבות שבה הוא גדל. נשרים זהובים מחזיקים ברעיון של בני זוג מיועדים, כי ככה הם בנויים וכך מעוצבת התרבות שלהם. ארנבונים, לעומת זאת, לא מקיימים קשרים ארוכי-טווח. איך ידמיינו בכלל מושג של בני-זוג מיועדים?
כמה בעיות שהפריעו לי לאורך הטקסט
תרבות היא עניין דיאלקטי. אנחנו מעוצבות על ידי הצרכים החומריים שלנו, אבל כל המבנים החברתיים שהקמנו כדי לשרת את הצרכים האלה, משפיעים גם על סוג ואופי הצרכים. אחרי הכל, לפני שהיה לנו טלפון נייד, בכלל לא ידענו שאנחנו בעצם צריכות לצפות בטיקטוק כל היום.
חברת הארנבונים, לעומת זאת, מחזיקה ברעיונות וקונספציות שמבוססים באופן קצת יותר מדי בולט על התרבות האנושית. למשל: ארנבוני אלפא יודעים להתנהל בדיוק כמו אחוות סטודנטים בקולג', והאלפא-איות שלהם משיקה בצורה ברורה לחלוטין להתנהגויות שמסמנות גבריות רעילה. מה גורם להם להתנהג ככה? איך הם יודעים לעשות את זה, אם מאחורי ההתנהלות שלהם לא עומדת אימפרטיבה תרבותית וביולוגית?
בזמן שהקהילה האומגנית מעוצבת באופן שיש בו היגיון פנימי (ארנבוני אומגה מגדלים יחד את הילדים שלהם, מזדווגים לתקופות קצובות ואז חווים שברון לב כשהאלפא שלהם מפסיק להימשך לריח שהן מפיצות, ועוזב אותן), פחות התחברתי לאופן שבו המחברות מתארות את צד האלפא של הכפר. לא בגלל שהוא לחלוטין נטול היגיון, אלא מפני שההיגיון שלו הוא, כאמור, היגיון שמשקף חלק מסוים מיחסי המגדר האנושיים. יותר מזה: אם מאחורי ההתנהלות של ארנבוני האלפא אין, כאמור, אימפרטיבה ביולוגית, האם המשמעות איננה, בעצם, בדיוק מה שהכותבות מנסות לברוח ממנו? (היינו: יצירת עולם מערכה שבו מגדר הוא אלמנט מהותני?)
עניין נוסף שהפריע לי הוא היעדר כמעט מוחלט של קונפליקט. רוב המתח בטקסט נשען בעיקר על חוסר הבנה והאנגסט שנוצר כתוצאה מאחיזה בסט ציפיות שונה. בהינתן שבניגוד לרוב גיבורי הרומנים הרומנטיים, טרו וגריפין אשכרה יושבים לדבר על הבעיות שלהם במקום לחכות שקטסטרופה לא-ידועה תאחד ביניהם, הסיפור שמתקבל הוא קצת משעמם ונטול-שיאים.
מצד אחד – זה דבר טוב. גיבורים שמדברים ומלבנים את הקשיים שלהם באמצעות שיחה, לא רואים בספרות רומנטית כל יום. מצד שני, אם היה לכן כל כך חשוב לכתוב אומגה-וורס הגיוני ובוגר, למה לא לשתול קונפליקט קצת יותר מהותי?מצד שלישי, אם אתן מחפשות פיסת פלאף רכה וכיפית שכמעט ולא קורה בה כלום – זה בדיוק הספר בשבילכן. באופן אישי, אני מעדיפה את הספרים שלי עם קצת יותר דרמה.
לסיכום
מדובר בספר חמוד ו-dare I say it? חכם (אה… בהיבטים מסוימים), למרות שאולי טיפה איטי לקראת הסוף.