הפרטים היבשים:
שם: Highness
מחברת: אור רוט, או ThePumpkinSquee
אורך: 9147 מילים
עלילת הסיפור
פעם פעם, בממלכה רחוקה רחוקה, חי חייל אמיץ. אחרי שהציל בקרב את חייו של המלך, פנה המלך לחייל והכריז שכל משאלה שלו תיענה. החייל חכך בדעתו, חשב וחשב, ולבסוף הביע את המשאלה הבאה: אם אפשר, אשמח שבני יזכה לחינוך הטוב ביותר שניתן לרכוש בכסף.
הייתה זו משאלה שהמלך שמח למלא. ככלות הכל, היה לו בן משלו. כל מה שהיה עליו לעשות, היה לצמד את שני הילדים, ולאפשר לבנו של החייל להתחנך שכם אל שכם עם הנסיך.
סיפורם של בן המלך ובן החייל נפתח עשרים שנה לאחר מכן.
בטייק חמוד במיוחד על סיפור סינדרלה, גם מקס, כלומר, הנסיך מקסימיליאן, מגיע לפרקו. וכמו הנסיך בסינדרלה, גם מקס צריך למצוא כלה ולהינשא. אש – בנו של החייל, או סינדרלה במקרה שלנו – ממתין לרגע הזה בחרדה. בזמן שצווים המזמינים את כל העלמות בממלכה להגיע לנשף המלכותי נשלחים אל כל קצוות הארץ, אש – מי שגדל להפוך לעוזרו הביישן של הנסיך – לא יודע את נפשו. כל חייהם היו מקס ואש קרובים זה לזה כמו אחים (יותר מאחים!), איך יתכן שבעוד זמן קצר כל כך מקס יצטרך לבחור לעצמו רעיה…? במיוחד בהתחשב בעובדה שאש מעולם לא הספיק לומר לו…
יתרונות
אחת הבעיות שחוזרות על עצמן במרבית הטקסטים שאני קוראת, הוא קושי מאוד מובן לאזן בין חלקי הסיפור השונים. הבעיה הזו אופיינית במיוחד לסיפורים קצרים: כותבת מתיישבת לתאר סיטואציה, מתקלת בעדינות את תחילתו של קונפליקט, ואז מרגישה שהדמויות, הסיטואציה ואפילו הסיבוך מיצו את עצמם. לא כך ב-highness. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בנובלטה הזאת, הוא האופן שבו הכותבת מעמידה סיפור (התחלה, סיבוך והתרה) באופן שמאזן בין כל חלקי העלילה. האינטרודוקציה יעילה ואינטליגנטית, הקונפליקט מובן, וגם ההתרה נעשית לאט, בזהירות ובצורה מספקת. הדבר היחיד שהיה משמח אותי הוא pay off קצת יותר משמעותי ברמה הרומנטית, אבל גם ה-pay-off הקיים כתוב היטב, מקסים ומשובב נפש.
ספיקינג אוף pay-off: קשה מאוד להגדיר מה הופך טקסט לרומנטי ו-feel good, אבל אולי הדבר שהכי אהבתי בסיפור זו היכולת לפתח את הקונפליקט והאנגסט שנלווה אליו באופן שמייצר הנאה, התרגשות וחיבור לדמויות. זו גם אחת הסיבות שבגללן אני ממעטת להמליץ על רומנים רומנטיים שאין בהם אספקט תורת-ספרותי מסוים שמאפשר לכתוב עליהם בהרחבה. אז אין לי מושג אם יש מחקר שמנסה לפרק לגורמים את הקונספט של feel good/all the feels, אבל זה לגמרי קיים כאן, ולתחושתי גם בהקשר הזה, מדובר באיזון נכון בין החלקים השונים בטקסט, דמויות מעוררות הזדהות, וכמובן, כתיבה מצוינת.
אחת הביקורות השליליות-כביכול להן זכה הסיפור היא "פאנפיקי". כבר דיברתי (באינסוף הזדמנויות אחרות) על הסיבה שבגללה ספרות מעריצים היא באופן די קונסיסטנטי ספרות טובה יותר לפחות בתחום הספרות הז'אנרית, אבל גם בהקשר הנוכחי, שווה להתעכב על הנקודה הזאת. אחת הסיבות לכך שHighness הוא סיפור מתוק ורומאנס מצוין קשורה בתהליך שמזמין כל טקסט שמשתמש בפואטיקה של פאנפיקשן: אותו trial by fire שבו הקוראת עוברת עם הסיפור את תהליך הפירוק וההרכבה עד לסוף הטוב, ומאפשר לה להתעלות ביחד עם גיבורי היצירה על הקשיים והכישלונות, בדרך למציאת אהבת אמת (או כל מטרה אחרת שמסמנת כותבת הפאנפיק).
ועכשיו – ספוילרים!
חסרונות
למרות שhighness הוא סיפור (נובלטה) כמעט מושלם בעיני, יש נקודה אחת שהייתה יכולה לקבל טיפול טוב יותר לטעמי. פחות התחברתי לאופן שבו הפיה הסנדק (הפיי הסנדק?), מתחמן את כניסתו של אש לנשף. אחרי שאש טוען שרק עלמות מורשות להיכנס פנימה, ומי בכלל ירשה לבנו של חייל פשוט (גם אם הוא העוזר האישי של הנסיך) להצטרף לחגיגות, הפיה הסנדקית מודיע לו שהנוכחים עתידים לראות מה שהם רוצים לראות – אף אחד לא יזהה אותו. פרט לנסיך, כמובן.
למרות שזה פתרון יעיל הסוגר את כל הקצוות הרלוונטיים, עדיין הייתי שמחה לראות ארנב קצת יותר מקורי נשלף מהכובע. מצד שני, אני חייבת לציין שחוסר המקוריות לא מאוד הפריע לי. בעיני מצויות החוזקות של הסיפור בהקשרים אחרים. Highness הוא קודם כל רומאנס – ואת זה הוא עושה מצוין. רק אחר כך סיפור פנטזיה.
לסיכום
תקראו. זה סיפור מתוק, אינטליגנטי (לא מילה שאני משתמשת בה הרבה ביחס לרומנים רומנטיים) וכתוב היטב. כדאי.