עריכה – כאן ובעולם

אחד הדברים המעניינים שגיליתי תוך שוטטות בקבוצות כתיבה באנגלית, הוא שבניגוד לנעשה בארצנו הקטנטונת, בה מקובל להפריד בין עריכה ספרותית לעריכה לשונית, הצורה המקובלת לנתח, לפרק ולערוך כתב-יד בניכר (לפחות זה דובר האנגלית) שונה לחלוטין.

בלעז, כך שמחתי לגלות, הלשון היא לא היבט נפרד ואוטונומי מהמהלך העלילתי, אלא שכבה גבוהה או אולי מעודנת יותר של כתב היד.

למה אני מתכוונת? נסו לדמיין פיסת עץ שאתם רוצים להפוך לפסל. האם תתחילו ישר בשיוף עדין, או קודם כל תחטבו שבבים בניסיון לדייק את הדמות שאתם מעוניינים לגלף?

בעברית ההפרדה בין שלבי העריכה השונים היא מבלבלת. הדבר קשור, אני מניחה, לעובדה שבמשך הרבה שנים העברית הייתה שפה מתה (או אם לדייק, שפה שנייה שדוברה בין קהילות יהודיות, ולא שפה ורנקולרית). דוברי העברית לימדו את עצמם לכתוב ולחשוב בעברית תוך הסתמכות על קורפוס צר של טקסטים. במקום שפה חיה ושוקקת, היו לנו בעיקר נגזרות כמו-מתמטיות. וכדי לשמור על דיוק, ברור שמישהו צריך היה לעשות סדר בבלגן.

לעומת זאת, בשפה עם היסטוריה פעילה של כמה מאות שנים, עריכת לשון היא מעשה שכורך בחובו היבטים שקשורים לא רק לתקינות השפה (למרות שגם זה חשוב, כמובן), אלא לאופן שבו השפה משמשת בתוך הטקסט.

למרות שאין ספק שזה נכון גם לעריכת לשון בעברית, עריכת לשון באנגלית – לא פחות מכפי שהיא קשורה בשימוש תקין בשפה – היא עניין סגנוני. איך אנחנו רוצים שכתב היד שלנו יישמע? מה הנימה או הקול שאנחנו בוחרים בו? גוף ראשון או גוף שלישי (ואפילו במקרים מסוימים גוף שני)? איך השפה שאנחנו בוחרים, הנימה, המשלב והרובד, מייצרים את היצירה שלנו?

כשהתחלתי לערוך, הפנטזיה שלי הייתה לטפל בעיקר בסוגיות סגנוניות. למצוא את הנישה שבה המדיום הוא המסר והאופן שבו היצירה נכתבת מכונן את היצירה, ולצד ניכוש שגיאות כתיב, לעסוק קודם כל במציאות הקול המדויק ביותר וחידודו.

להפתעתי, בנקודה הזאת מצאתי את עצמי נופלת בין הכיסאות. את יכולה להיות עורכת ספרותית או שאת יכולה להיות עורכת לשונית (או שאת יכולה להיות גם וגם), אבל התפקיד הקונקרטי הזה שאת מפנטזת עליו? טוב, זה פחות קיים.

אני לא אומרת שאין עורכות ספרותיות שמתעסקות גם בפן הלשוני, או שאין עורכות לשוניות שמתעסקות גם בפן הספרותי. אחרי הכול, האם ניתן בכלל להפריד בין השניים? לטעמי התשובה היא לא, אבל שוק הספרים העברי כפי שנחשפתי אליו עד עתה, מתעקש שכן.

לטעמי – חבל.