ליווי כתיבה

אז איך באמת לומדות לכתוב?

נתחיל בווידוי. אף פעם לא הבנתי למה אנשים רוצים לדעת לכתוב. אני אדם מוכשר ביותר מתחום אחד, וכישורי הכתיבה שלי הם כנראה הבלתי-מועילים ביותר שעומדים לרשותי. אל תבינו אותי לא נכון, כישרון כתיבה זה אחלה לצורך כתיבת סמינריונים – אבל אין כמעט שום דבר מועיל שאפשר לעשות אתו חוץ מלקוות שאיזו הוצאה מסורתית תואיל בטובה לממן את הוצאת הספר שלך (או להיות מאירה ברנע. כשתדעו איך להיות מאירה ברנע, אנא למדו אותי, כי אני רוצה גם).

אה, נזכרתי. אפשר להציע שירותי כתיבת תוכן. אבל רוב הלקוחות במילא לא יודעים להבדיל בין תוכן מעולה לתוכן בינוני ומטה, אז אלא אם כן אתם מוכשרים בשיווק עצמי נוסף לכתיבה, יכול להיות שעדיף לכם להיות טובים עם מספרים. כלומר, בטוח שעדיף לכם, הבעיה היא שאפשר לבחור בזה בערך כמו שאפשר להחליט להיות מאירה.

בקיצור, כישרון כתיבה הוא אחד הכישרונות הכי פחות מועילים שאני יכולה לחשוב עליהם, יש לי ממנו בשפע ולמרבה המזל, בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מתחילים להשתכנע – אל תשאלו אותי למה – שממש מגניב לדעת לכתוב. גם אתן רוצות לדעת לכתוב? מצוין, בואו נפרוט את הנושא הזה לגורמים: מהו ליווי כתיבה, מהי מטרתו וכמובן, איך עושות אותו.

בואו נתחיל באמצע: בשביל מה ליווי כתיבה?

ליווי כתיבה מטרתו ללמד אתכן לכתוב טוב יותר. משאמרנו זאת, אפשר לחזור לאלתר להתחלה: איך להפוך לכותבת טובה יותר?
 
יש כמה דרכים להשתפר ככותבות. הראשונה היא פשוט לקרוא הרבה. לקרוא הכול. עיון ופרוזה ורומאנס ומתח וגם את רשימת המרכיבים של הקורנפלקס. לקרוא כמה שיותר ובכמה שיותר שפות.
 
הדרך השנייה הכי טובה היא לכתוב ביחד עם אדם שני. רצוי עם כותב.ת מנוסה יותר, אבל תכלס – כתיבה משותפת היא אולי הצורה הכי יעילה וקוסט-אפקטיבית להשתפר ככותבים. למה? כי כתיבה משותפת היא מראה. כשאת וכותבת אחרת יושבות ומטפלות יחד באותם נושאים, תוך התעסקות באותן דמויות וניסיון משותף לייצר טקסט טוב יותר, יפה יותר וקוהרנטי יותר, את זוכה קודם כל לשיקוף של כל הדברים שאת עושה נכון, ולאחר מכן, לשיקוף של כל הדברים שלא עובדים. באותו זמן, כתיבה משותפת מאפשרת לך להסתכל על מה שעושה הפרטנרית שלך – מה עובד אצלה? מה פחות עובד אצלה? אחרי זה אתן יושבות יחד וחושבות איך להשתפר.
 
רוצות להיות כותבות טובות יותר? לכו למצוא פרטנריות לכתיבה.
כן, רוב העולם שבוי בקונספציה שכתיבה זאת פעולה אינדיבידואלית, כי מאז המאה התשע-עשרה חופרים לנו על דמות הגאון הבודד.
 
ניוזפלאש – כתיבה היא תמיד (אבל תמיד) ספורט קבוצתי.
 
גם אם אתן אוהבות להתבחבש לבד עם עצמכן, בסופו של דבר אין כתיבה בלי קוראת ולא פחות חשוב מזה: אין כתיבה שאיננה נסמכת על קורפוס הקריאה האישי שלכן.

הדרך השלישית הכי טובה להשתפר ככותבות היא ליווי כתיבה. גם כאן בואו נתחיל – ברשותכן – מהסוף.

מה זה -לא- ליווי כתיבה:

– ליווי כתיבה הוא לא תהליך שנועד להשאיר אתכן עם מוצר מוגמר.
– ליווי כתיבה הוא לא עריכה.

למה זה המצב?

כבר הזכרתי את מיתוס הגאון האינדיבידואליסט, שייקספיר שהוא הווארד רורק שהוא דון קיחוטה ויוצא להקים גורדי שחקים של מילים תוך מאבק עיקש במערכת אטומה שלא מזהה את הכישרון שלו. אם עדיין לא השלכתן את המיתוס הזה לפח – בבקשה. זה הזמן.

למה אני כל כך מתעקשת על זה? כי כתיבה היא skill. כן, כדאי שגם יהיה לכן talent. אבל היאחזות במיתוס לפיו כתיבה היא מתת-אל שיש רק למתי מעטים ואולי אם תתנהגו יפה הפיה הכחולה תבוא ותהפוך אתכן לילד אמיתי – לא תקדם אתכן לשום מקום. כדי לכתוב טוב, צריך לכתוב הרבה ולקרוא הרבה יותר. כדי לכתוב טוב צריך לכתוב את אותם דברים שוב ושוב ושוב באינסוף וריאציות מינוריות ואז לשכתב, ולשכתב עוד קצת, ואז לשכתב עוד. בקיצור – צריך לעבוד קשה. אפילו גאונים עובדים קשה. לכן הם גאונים.

מכל הסיבות הללו ליווי הכתיבה שאני רוצה להציע הוא לולאת פידבק מתמשכת. כתבתן קטע ואתן רוצות לדעת מה לא עובד? תשלחו לי. אני אומר לכן. אולי מה שאומר לכן הוא שעדיין אי אפשר להגיד כלום על הקטע הזה כי הוא קצר מדי. רוב הסיכויים הם שאדע לומר לכן שהקצב פה לא עובד, שהמשפט הזה ארוך מדי, המשפט ההוא לא אסתטי, וכאן הרוב הלשוני לא מתאים (ועכשיו תכתבו עוד 1000 מילה כדי שאפשר יהיה לתת לכן פידבק גם על המבנה). אחרי שתתקנו – אתן מוזמנות לשלוח שוב, אבל אתן עוד יותר מוזמנות לקחת את ההערות שלי ולהמשיך הלאה, לעוד יצירה. או לפרק הבא. או לגרסה 0.2 של הסיפור הקצר ששלחתן לי לפני חודש. כי ככה לומדות לכתוב.

המשמעות של זה, כמו שכבר ציינתי בהתחלה, היא שליווי כתיבה הוא לא עריכה. אתן לא תצאו ממני עם תוצר מוגמר שאפשר לשלוח להוצאות. אתן תצאו – בשאיפה – עם כישור. כזה שיעזור לכן, אם וכאשר תרצו בכך, לכתוב את התוצר המוגמר שיישלח להוצאות או יהפוך באופן עצמאי לספר.

תשאלו בוודאי: למה שלא אשלח לך את הספר שלי לצורך עריכה, אבל אשלם תעריפים של ליווי כתיבה?

הרי את עושה בדיוק את אותו הדבר. קוראת, מתקנת, שולחת אותי לתקן, קוראת שוב, וכן הלאה.
 
ובכן, קודם כל כי זה יהיה מאוד לא נוח ולא יעיל עבור טקסטים ארוכים. עריכה תפקידה להביא את כתב היד שלכם למצב מוגמר. בשביל זה אני, כעורכת, צריכה לקרוא את כל הטקסט. אני צריכה לדעת איך נראית ההתחלה ביחס לאמצע ולסוף. איך הדמויות מתנהגות שם ואיך הן פועלות כאן. וכשיש צורך – לעבור על היצירה פעם נוספת. ליווי כתיבה לעומת זאת מפורק לנקודות התייחסות. בינתיים, החלטתי להציע ליווי כתיבה ב-900 ₪ כיחידת תמחור בסיסית ל-4500 מילים (כלומר, פחות או יותר גד"פ).
 

שנית – זה לא בהכרח משתלם. טיפול בטקסט ארוך יותר מחייב קודם כל חוות דעת. כשאני עורכת, אני מקזזת את מחיר חוות הדעת ממחיר העריכה. אם תרצו לשלוח לי טקסט של חמישים, שישים ושבעים אלף מילה תצטרכו קודם כל לשלם עבור חוות דעת (המחירון הנוכחי לחוות דעת עומד על 600 ₪ ל50 אלף המילים הראשונות, ואז 100 ₪ נוספים לכל 10,000 מילה).

שלישית – זה לא הגון. אני זולה לא כי בא לי לעבוד במחירי רצפה. אני זולה כי אני רוצה שלכולם תהיה אפשרות לחדד את הכישורים שלהם, לא כי מתחשק לי להחביא המון כסף מתחת לבלטות. מבחינתי התמחור הוא: הכי זול שאני יכולה להציע בלי להרגיש שדופקים אותי. אל תדפקו אותי. זה לא נחמד. אם קרה שליוויתי אתכם לאורך כתיבת ספר כי זה מה שיצא מהתהליך המשותף שלנו – מגניב. אבל בבקשה, אל תבואו ותבקשו ממני לערוך לכם ספר קיים במחיר של ליווי כתיבה.

קפישי?

אז איך כל הדבר הזה עובד בפועל?

קודם כל אתם מתחייבים לתשלום של 900 ₪ (אתם אוכלוסייה מוחלשת ולא יכולים להתחייב לסכומים האלה? פנו אלי בפרטי, אני מבטיחה להתחשב).

900 ₪ קונים לכם ליווי כתיבה לבנק של 4500 מילים.

מה זה אומר? זה אומר שמעכשיו ובמהלך החודשים הבאים אתם מוזמנים לשלוח לי 4500 מילים בכל פורמט, כל קצב וכל צורת חלוקה שבא לכן. אתן יכולות לשלוח לי סיפור של 300 מילה ואז פרק ראשון לספר ב-1000 מילה, ואז המשך לסיפור בעוד 500 מילים, עד שיצטברו במאגר שלכם 4500 מילים.

אני אקרא את מה ששלחתן. אני אקרא את התיקונים שלכם (כל מילה שהוספתן תרד מהפיקדון בבנק). ואני אקרא, אגיב, ואעשה אתכם פינג-פונג עד שתחליטו לעבור הלאה*. או עד שיסתיימו 4500 המילים שלכן.

רגע – ואם אני רוצה לדבר איתך? מה עם מפגשים? התמחור כולל מפגשים, בזום או במציאות?

אני לא יודעת. אהיה כנה אתכם. אני לא אוהבת מפגשים. אם אנחנו יכולות להתכתב – עדיף.

יותר מזה, אסתכן בגול עצמי ואומר שכל מה שאני יכולה להגיד לכם בעל פה, במפגש, אני כנראה יכולה להגיד לכם בצורה בהירה ויעילה יותר בתכתובת וואטסאפ או במסנג'ר. ועדיין, אם אתם מרגישים שאתם לא יכולים לעבוד בלי לשוחח בעל פה, אנסה להכיל את הצורך הזה באופן נקודתי.

אתן עדיין מוזמנות לשלוח לי שאלות בכל שעות היממה (לפעמים אני עונה מיד, לפעמים לוקח לי יום או יומיים לענות). אתן עדיין מוזמנות לבקש הבהרות בכתב. אני פחות עפה על מפגשים, אבל אם יהיה צורך, נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

* משאמרתי זאת, יש גבול לכמות השכתובים שאני מוכנה להציע לאותן 4500 מילה (ולא משנה איך הן מפורקות). אני לא יכולה להגביל את הכמות מראש כי זה תלוי בחלוקה ובכמות הסיבובים, אבל אני משתדלת מאוד להתחשב.