כתיבת דיאלוגים ותקשורת לא-מילולית

כשהייתי יפה וצעירה (כלומר, אפילו יותר מהיום), הדבר האחד שממש שנאתי לעסוק בו ככותבת היה, ניחשתם נכון, כתיבת דיאלוגים. מרוב שנאה לדיאלוגים הפכתי את כל הסיפורים שלי לסוג של חיווי מרוחק. אחרי הכול, איך אפשר לכתוב סצנות שמתרחשות און-סקרין ומשקיפות על שתי דמויות (או יותר) בעודן פועלות, בלי לכתוב דיאלוג? אכתוב הכול כדיווח, אמרתי לעצמי, וכך גם היה.

מיותר לציין שזה היה גרוע.

השנים חלפו, הייתה לי חברה טובה שלמדה תסריטאות ולפי עצתה מצאתי את עצמי מאזינה לשיחות של אנשים (בעיקר ברכבת!). לאט לאט לימדתי את עצמי לכתוב דיאלוגים אמינים. עם זאת, רק כשהתחלתי לכתוב לקטורות (כלומר, לקרוא על בסיס קבוע ספרות לא-ערוכה, והמון ממנה), הבנתי פתאום מה הבעיה האמיתית של רוב כותבי הדיאלוגים. הבעיה היא לא התחמקות מדיאלוגים, למרות שגם זה קיים. הבעיה היא שמרביתנו משתמשים בדיאלוגים נטו כדי למסור מידע.

ציינתי פעם שבעיניי ההבדל בין דיאלוג טוב לדיאלוג בעייתי דומה מעט להבדל בין סרט לילדים וסרט למבוגרים. בסרטי ילדים הדיאלוג הרבה יותר תכליתי. הוא לוקח אותנו למקום שאליו אנחנו צריכים להגיע. בסרט למבוגרים הדיאלוג הרבה יותר נזיל ומסירת המידע נעשית בצורה הרבה יותר סובטילית.

לדוגמה, בסרט ילדים הדמות הראשית תגיד: "קר לי, אימא. אולי תוכלי לכבות את המזגן?"

בזמן שבסרט למבוגרים, הילד ילכסן מבט לאימא וירטון שקר לו.

כביכול, חיווי – נכון? זהו, שלא. תלונה על קור, כשהיא מלווה בג'סטה רלוונטית, היא הרבה פעמים בקשה לפעולה.

רוב התקשורת שלנו היא לא-מילולית. לכן דיאלוג טוב בדרך כלל יודע לזקק את החלק המילולי ולהוסיף לו את החלק הלא-מילולי. לספר על הדמויות לא רק באמצעות מה שהן מבקשות לעשות או להביע, אלא באמצעות האופן שבו הן אומרות את זה וכל המחוות הלא-מילוליות שבהן הן משתמשות כדי לדבר. דמות לא צריכה להעיד על עצמה שהיא סובלת מצליעה (נניח), אם היא יכולה פשוט להגיד: "הייתי קמה, אבל הרגל."

זה נכון אפילו בכתיבת דיאלוג שמתרחש בצ'אט. מרביתנו בדרך כלל לא נתייחס לסוגיות שמעסיקות אותן בצורה ישירה, פשוט מפני שהסוגיה מתחוורת לנו מעצם הדיבור. לכן יעל לא תגיד לרווית שהיא ורועי חווים קצרים בתקשורת. היא תתלונן שרועי שוב מעצבן אותה ואז תספר סיפור: "נניח, אתמול. ניסיתי לדבר אתו והוא פשוט לא היה שם…"

כן – אין ספק שדיאלוג היא דרך טובה ויעילה למסירת מידע. אבל אפילו כשאתן מוסרות מידע, שימו לב שאתן עושות זאת בצורה אמינה, באופן שמשקף את הצורה שתמסרו מידע גם במציאות.