"לפי תורת הפערים, יש לראות את תהליך הקריאה כתהליך של השלמת פערים בטקסט. הטקסט הספרותי אינו יכול למסור במפורש את מלוא פרטי המציאות, לכן את רובם צריך הקורא להשלים בעצמו, באופן מובלע. לעיתים קיים מצב בו פרטים חיוניים להבנת העלילה חסרים בטקסט. במצב זה, הקורא צריך להשלים בעצמו את הפרטים החסרים כדי להבין את העלילה, ולעיתים קיימת יותר מאפשרות אחת להשלימם." – ויקיפדיה.
כפי שהם מדגימים לנו בפרק 4, גם תסריטאי "בית הדרקון" יודעים דבר או שניים על השלמת פערים. לטובת מי שטרם ראו, או לא מתכוונים לצפות כלל, להלן תקציר העלילה:
פרק 4 – King of the Narrow Sea
בפרק, ששמו King of the Narrow Sea, מתפתחות הרמיזות המעורפלות-עד-מדומיינות לקשר רומנטי או מיני יותר בין ראינירה לדודה, דיימון.
אחרי שראינירה חוזרת ממפגש מדכא עם מחזרים פוטנציאלים, דיימון לוקח אותה לראות את מעלה מלך בלילה, סיור שבסופו הם נכנסים לבית בושת, בפנים חשופים, ומתמזמזים.
בזמן שנראה שראינירה מעוניינת להמשיך, דיימון קוטע את העניינים באמצע. למה? לא ברור, מפני שלמחרת, בעימות עם המלך (שלמד על אירועי ליל אמש הודות לרשת המלשנים של ימין המלך), הוא מציע לשאת את ראינירה לאישה.
עד כאן תקציר כללי של האירועים.
המלך (או, אתם יודעים, הנסיך לבית טארגאריין) במבט אירוני
למרות שניתוח האפיזודה היחיד שקראתי ברשת הגדיר את מערכת היחסים בין ראינירה לדיימון כ-gross (ואז הסביר ש-נו, טארגאריינים), האמת היא שחיבבתי את החיבור בין דיימון לראינירה (ולא, לא הייתי נכנסת למערכת יחסים רומנטית או מינית עם הדוד שלי. תודה). אז למה חיבבתי קשר אינססטואלי שיש בו פערי גילאים גדולים כל כך? האמת היא כזו: חיבבתי את הרומן בין דיימון לראינירה בגלל מה שאין בו.
לפני הרבה שנים, כשעוד כתבתי בלעדית פאנפיקים, נתקלתי בכותבת שטענה את הדבר הבא: נכון, פאנפיק אירוטי שמככבים בו הארי ולוציוס יכול להיכתב, מילה במילה, כמו סיפור אירוטי שגיבוריו הם ג'ק וריאן, אבל כשאנחנו צורכות את הפורנו שלנו כפאנפיקשן, אנחנו צורכות יותר מפורנו. אנחנו צורכות את ההקשר. מה שאנחנו יודעות על הארי ולוציוס משמש לנו כתפאורה וכאמצעי לפענח את הטקסט שבלעדי הארי ולוציוס היה אך ורק סיפור אירוטי.
בהתחשב באוסף מערכות היחסים הלא מאוד מלהיבות שראינו ב"משחקי הכס" ולאחר מכן ב"בית הדרקון", מה שנאמר ולא פחות חשוב מזה, מה שלא נאמר על דיימון וראינירה, מאפשר לי, כצופה, לדמיין עומק ומשמעות במפגש הרומנטי/מיני ביניהם. אני יודעת שהם מכירים זה את זו. אני יודעת שהם מחבבים זה את זו. אני יודעת שקשר ביניהם הוא טאבו – אבל רק סוג של. אחרי הכל, נו, טארגאריינים.
כן, ידוע לנו שמערכת היחסים בין דיימון וראינירה משמעותית לשניהם: דיימון משיב לראינירה את ביצת הדרקון שלקח בפרקים קודמים, וראינירה עונדת את הענק שנתן לה. אבל האם ישנם רמזים או הטרמות למערכת יחסים אינטימית יותר? כמעט ולא. פרקים 1-3 – במתכוון או אולי מטעמי רשלנות נטו – פשוט לא כתובים כתשתית להתפתחויות שמגיעות בפרק 4. וזה משאיר המון מקום לדמיין מה ולמה מביא כל אחד לנקודה הזו.
האם יש שם אהבה רומנטית? האם מדובר בסקרנות מינית נטו? האם הסקס הוא אקט של שליטה/התרסה, או שאולי הוא מגובה ברגשות משני הצדדים? אולי מדובר בgrooming? האם הנסיגה של דיימון מבטאת חרטה וייסורי מצפון, או שאולי היא מכוונת? כל השאלות האלה לא נענות לדעתי, והריק שהן מייצרות מאפשר לי, כצופה, למלא את מערכת היחסים הזו בתוכן משל עצמי.
ציפיות, ציפיות, ציפיות
בהקשר זה חשוב לי לומר שגם מי שראו בפרקים הקודמים הכנה למערכת יחסים אינטימית, עשו זאת במסגרת חוזה הקריאה שלהם עם היקום הספרותית והטלוויזיוני של סדרת "שיר של אש ושל קרח". אחרי שצפינו בשמונה עונות של "משחקי הכס" ועוד 3 פרקים של "בית הדרקון", ברור לנו שמערכות היחסים בסדרה נוטות להיות מורכבות, פוליטיות ואינטרסנטיות. לכן, ברגע שניתקל בשתי דמויות שפשוט מחבבות זו את זו, נתקשה להוציא את החיבה הזו מהעולם והסביבה שבו הן מתפקדות, וחוזה הקריאה (סט הכללים שמתווכים את הציפיות שלנו) שחל על העולם הזה.
מן הסתם, תיכף הסדרה תתקדם ותהרוס את הרומן החמוד שבניתי בראש (מוזמנות לזרוק עגבניות), אבל בינתיים ולפחות לטעמי, מערכת היחסים בין דיימון לראינירה הרבה יותר מעניינת לצפייה מהרבה מערכות יחסים שנכתבו בקפידה ולאורך עונות ארוכות – בעולם שיר של אש ושל קרח ומחוצה לו.
תגובה אחת