בניית עולם ואיך לעזאזל זה קשור למרקסיזם

בניית עולם ואיך זה קשור לקרל מרקס

תחומי דעת רבים מתיימרים להציע מפות להתנהלות האנושית. פילוסופיה, פסיכולוגיה וגם כלכלה, ביולוגיה, ספרות, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. כל מפה כזאת מציעה נוסחה אחרת לתיאור האופן שבו אנשים מתנהגים והסברים אחרים להתנהלות שלהם כאינדיבידואלים או במסגרת קבוצה. פיזיקאי יתייחס להיבטים שונים לגמרי של הפעולה האנושית מאלה שיתאר ביולוג, ופסיכולוג אבולוציוני יתאר חברה שונה לחלוטין מזו שיתאר האנתרופולוג.

בעיניי, המפה הטובה ביותר לבניית עולם מערכה היא המטריאליזם הדיאלקטי, שהוא בעצם מפה סוציולוגית (כלומר, מפה שמשתמעת מ"חקר מכלול היחסים האנושיים והסביבה האנושית").

למה בכלל צריך מפה?

כשאנחנו בונות עולם מערכה ספרותי, אנחנו רוצות שעולם המערכה שלנו יהיה הגיוני. זאת אומרת, שכל העובדות שאנחנו מספקות על העולם של הספר, יסתדרו אחת עם השנייה. למשל – אם הגיבורים בסיפור שלנו לובשים תמיד גלימות פרווה, יהיה רק הגיוני להניח שהם חיים באקלים קר, כזה המצריך התעטפות בפרווה.

כמובן, לשימוש בפרווה יכולה להיות גם סיבה אחרת: בעולם שאנחנו כותבות עליו קשה מאוד להשיג פרווה, ולכן החברה האנושית ממנה מגיע הגיבור שלנו רואה בפרווה סמל סטטוס (אובייקט חיצוני שמסמל מעמד כלכלי מסוים). בגלל שהגיבור מגיע מהמעמד העליון, הוא – כמו כל בני מעמדו – עוטים גלימות פרווה, וזאת למרות שמאוד חם בחוץ. יש גם אפשרות שלישית: אנחנו כותבות על תקופת האבן. בני האדם עדיין לא למדו לארוג בדים. מה בדיוק הם אמורים ללבוש חוץ מעורות ופרוות?

לא משנה על איזה עולם אנחנו כותבות, כדי שהעולם שלנו יהיה הגיוני ועקבי, הלבוש, השפה, הדת, המנהגים (וכולי וכולי וכולי) צריכים להיות מעוגנים בהיסטוריה, באקלים ובכלכלה של הסיפור – כלומר, במפה המארגנת את סך הגורמים השונים בעולם ומסבירה למה ואיך הם פועלים כפי שהם פועלים.

אז איך בדיוק בניית עולם מערכה בספר, קשורה לתורתו של קרל מרקס, פילוסוף, היסטוריון, סוציולוג, כלכלן ובמקרה, הבחור ההוא מ"המניפסט הקומוניסטי"?

כתיבה ומרקסיזם

מרקס – בחור חכם ורב פעלים – אומר לנו דבר כזה:

האופן שבו בני אדם מתקיימים בעולם בצורה פיזית, מכתיב את האופן שבו הם מתנהגים, חושבים ומתקשרים אחד עם השני. כלומר, בסיס החברה (שיטות הייצור, אמצעי הייצור ושיטת חלוקת המשאבים), משפיע על מבנה העל: החוקים, המוסדות, התרבות והנורמות.

על פי עקרון זה, אפשר להדגים איך הבחירה במערכת אלים מסוימת משקפת את תצורת ההתנהלות של בני האדם הסוגדים להם. אלי הפנתיאון היווני ואח"כ הרומי עסקו – כמו בני האדם – בלחימה או בעבודת כפיים. הם התקוטטו ורבו ביניהם כמו בני אדם (ועל אודות ענייניהם של בני האדם) ובאופן כללי סיפקו הסבר משכנע להתנהלות העולם האנושי ועולם התופעות על ידי האינטרקציה ביניהם (למה יש ברקים? הברקים הם כלי הנשק של זאוס. איך מתחיל יום חדש? הליוס – אל השמש – רוכב מדי יום לרוחב השמיים במרכבת-אש מפוארת רתומה לארבעה סוסים).

בני האדם מנסחים ומתארים לעצמם את עולם התופעות בכלים השאובים מתוך ההתנהלות היומיומית שלהם: כלי נשק, מרכבה וסוסים, וכולי וכולי.

באותו אופן נוכל לומר שכאשר המשאב העיקרי העומד לרשות תרבות מסוימת הוא קרקע (עבודת אדמה כאמצעי להפקת מזון, ובעלות על שטחי קרקע גדולים כערובה לשגשוג חומרי), התרבות תתכונן סביב האופן שבו אנשים מצליחים לארגן את תנאי המחיה שלהם האחד לצד השני כתוצר של בעלות על הקרקע. למשל, קשרי השליטה והשעבוד שיווצרו (כפי שאכן קרה בחברת ימי הביניים) יהיו תוצר ישיר של השאלה למי יש זכויות על הקרקע, איך הוא יכול להשתמש בה, ואיך הוא יכול להגן על עליה.

ובפועל?

משאמרנו זאת, אי אפשר שלא לשאול איך כל החפירה לעיל אמורה לעזור למישהי בבניית עולם מערכה בסיפור שלה? ובכן, החפירה לעיל נועדה להזכיר קודם כל שמרקס מגניב, אבל בעיקר, שהדעות והמנהגים שאנחנו מחזיקות בהם מעוגנים במציאות החומרית של חיינו.

כך, למשל, אם כתבתי על עולם שפועל ומתנהג כמו העולם בימי הביניים, בו נשים הן נחותות ונאסר עליהן להילחם, אבל פתאום אכניס לתוכו גיבורה פמיניסטית שמדקלמת את ג'ודית באטלר מאות שנים לפני החידושים, הטכנולוגיות וההתפתחויות התרבותיות שגרמו למארי וולסטונקרפט לאחוז בעט, כנראה שמשהו בעולם המערכה שלי לא-תקין. כן – אפילו אם אני לא מבקשת להיות נאמנה במאה אחוז (או אפילו בחמישה-עשר אחוז) להיסטוריית כדור הארץ.

אם הכנסתי לסיפור שלי פריט מידע מסוים, הוא צריך להסתדר עם שאר האינפורמציה שסיפקתי על עולם היצירה. אם המידע שסיפקתי פחות מסתדר – אולי כדאי לי להוציא אותו, או לחשוב על משהו אחר במקומו.